ירוק - הוד השרון - גיליון 1334

דוד בן אשר | מגזין צילום: אילן פיגנבוים מכישלון ”עסק הביש“ – לפעולות ה“מוסד“ באפריקה מספר איברהים: 131 אגף המודיעין – יחידה 1954 אימנה כמה צעירים ממצרים לפעולות חבלה וטרור על אדמת מצרים ע“מ למנוע את עזיבת 8 הבריטים משם. אברהם דר גייס חבר‘ה, והיחידה עשתה להם קורס חודשים לשימוש בנשק, חבלה, 4 של ועוד. היו להם TNT ניווט, שימוש ב מקלעים וחומרי 12 , אקדחים 36 חבלה. הם נועדו להיות סוכני פיגוע במצרים. הסוף ידוע – תקלה בבית קולנוע, תפיסת החבורה, משפט, הוצאה להורג של משה מרזוק ושמואל עזר ומאסרים לשאר. הטעות הגדולה הייתה שפשוט לא לימדו אותם מהי פעולה חשאית, וזה הגורם לכישלון הגדול. הלקחים והיישום בצפון אפריקה תנועות שחרור לאומיות 1956 600 . בצפון אפריקה, המגרב אלף רק 300 אלף יהודים, מהם במרוקו. הייתה סכנה שהצרפתים יעזבו והיהודים יהיו מיד מטרה לאלימות מצד הערבים. משה שרת וראש המוסד איסר הראל שלחו את שלמה חביליו לארצות המגרב לבדוק אפשרויות. חביליו חזר עם 20 תובנות אופרטיביות. הוא מגייס חבר‘ה למוסד ואני ביניהם לשליחות לארגון מסגרת הגנה ליהודי המגרב – בטוניס, מרקש, קזבלנקה, טנג‘יר, אוראן וקונסטנטין באלג‘יריה – היעד אלף 200 שלי. זו הייתה עיר של אלפים 10 - אלף יהודים ו 20 , ערבים צרפתים השולטים בתקופה ההיא. המשימה שלי הייתה לארגן כוח יהודי שיוכל להגן על עצמו מול תקיפה 1934 של ערבים, כמו שקרה עוד ב בפוגרום נגד יהודים באלג‘יריה בו נהרגו עשרות יהודים ומאות נפצעו. אני ואשתי התמקמנו במסווה של מורים לעברית והתחלתי בגישושים לגיוס צעירים למשימה שלי. זו הייתה תחילה משימה קשה. באתי לראש הקהילה ולאנשים מרכזיים, שלא רצו לשמוע אותי. הם הרגישו מוגנים ובטוחים בחסות השלטון הצרפתי ”שיגנו עלינו בשעת הצורך, עזוב אותנו במנוחה“. היה קשה, אין שיתוף פעולה. יום אחד פגשתי אדם בשם ג‘רג פהאל, שהפנה אותי לג‘ורג‘ אלבז בחנות של אבא שלו. אלבז זה קיבל אותי בהתלהבות: או, לכל הרוחות סוף סוף באתם!“, הוא אמר לי בהתלהבות. תוך שבוע הוא נתן לי שמות, ותוך זמן קצר הגענו ל 10 חבר‘ה מתנועת הצופים. התחלנו. 30 קנינו נשק מלגיון הזרים והברחת נשק ע“י המוסד והתחלנו להתאמן בירי במדבר. קראנו לזה ”המסגרת“, כיתות 3 כבר היו לי כבר 56 במאי של כוח מאומן, תחת אפם של הצרפתים והערבים. קונסטנטין אלג‘יריה – אירוע היסטורי. , ברחוב הראשי 1956 במאי 12 שבת ברובע היהודי נשמעים פיצוצים, ירי, מהומה, צעקות. ערבי זרק רימון יהודים. 13 נהרג יהודי, נפצעים פורעים ערבים פורצים לשכונה, יורים ומפוצצים, הפוגרום חוזר. הצרפתים כהרגלם תמיד, מסתכלים מהצד בלי להתערב. ההתארגנות שלנו נכנסת לפעולה. כיתה אחת מסיירת ברחוב הראשי, כיתה שנייה מול בית הכנסת, כיתה שלישית ברזרבה. הכיתה ברחוב רודפת והורגת את הערבי שזרק את הרימון. כל הלוחמים מתארגנים מיד אל מול ההמון הערבי התוקף, ירי מכל כיוון, לחימה בגבורה של לוחמינו ערבים 19 – המאומנים. התוצאה הרוגים. לחנה אשתי היו רימונים בתיק ואני נושא אקדח, שותפים למערכה. אחרי חצי שעה מופיע הצבא הצרפתי לעשות סדר להרגיע את הרוחות. הערבים התוקפים נסוגים, הרובע היהודי עמד בגבורה ומנע פוגרום ואסון גדול. למחרת כל העיתונים בצרפת, בראשם העיתון הנפוץ ”למונד“ ועיתוני אלג‘יריה בכותרות ראשיות מדווחים על תקרית הירי ערבים הרוגים. 19 בקונסטנטין, ועל הביטחון והכבוד הלאומי שלנו הרקיעו שחקים. הייתה זו הפעם הראשונה והיחידה בהיסטוריה, שבה הותקפה הקהילה היהודית בארץ מוסלמית והקהילה 0 השיבה אש. ,( 95 אברהם )איברהים( ברזילי ) שנה, 30 איש המוסד למעלה מ מגלה משהו ממגוון פעולותיו ברחבי העולם, מועט הגלוי על הנסתר. הפעם משהו על ”עסק הביש“ וההשלכות על המשך פעולות המוסד בצפון אפריקה. 20 12.11.2020 | כה׳ בחשון תשפ״א 1076 | 1334 גיליון רשת מקומונים בשרון 8 2 0 2 0 1 9 9 2 2