ירוק - הוד השרון - גיליון 1345

16 28.1.2021 | טו׳ בשבט תשפ״א 1087 | 1345 גיליון רשת מקומונים בשרון 9 2 0 2 1 1 9 9 2 2 דוד בן אשר | חדשות צילום: פרטי שנה אחרי חזרו התלמידים 55 80 לחגוג למורה יום הולדת הזיכרונות מבעבעים ותחושות נוסטלגיות מחזירים אותנו לעיתים לימים רחוקים שנראים לנו כימי זוהר ותום ושלמות של ילדות מאושרת שלא תחזור כמובן לעד. אז נעים להתרפק על תקופת הנעורים בגעגועים בלתי נשלטים, שביוזמות מיוחדות גורמים לנו לחזור ולו לשעה קלה לימים היפים של פעם. כך קרה לאותם ילדים תלמידי ביה“ס כפר מלל שנזכרו לפתע והחליטו לממש את שנים של 55 געגועיהם ולהיפגש שוב אחרי סוף כיתה ח‘ שלהם בביה“ס ולהיזכר יחד בחוויות הנפלאות של ילדותם. כיום הם מפוזרים ברחבי הארץ וגם בעולם, 67 בני החליטו ועשו. הטריגר – המורה רחלה, הלא היא רחל הררי כהן, החוגגת בימים אלה גבורות, המורה המיתולוגית שליוותה וחינכה את שנים בביה“ס כפר מלל 8 תלמידיה משך 42 ומאז נפרדו דרכיהם. נעשה יומולדת למורה רחל, ותהיה זו עילה נהדרת למפגש ילדי הכיתה, אמרו בעלי היוזמה, שתי ציפורים במכה אחת – חגיגה למורה ומפגש חברתי נוסטלגי של תלמידיה. מספרים אורית רפ וקובי רוזנגרטן מבין יוזמי המפגש המיוחד הזה: החלטנו על מסיבת הפתעה למורה שלנו. חברינו לכיתה 42 איתרנו את מקומותיהם של ויצרנו קשר. זוהי הכנה לא פשוטה, וארגון אירוע כזה בימי קורונה כמעט בלתי אפשרי. בכל זאת הצלחנו ובהפתעה גמורה הגיעו מבני כתתנו, הישג מכובד מאד בתקופת 15 הסגר המעיק )ואל תגלו לשומרי החוק(. ועלו הזיכרונות עם המורה המחנכת שטבעה בנו חוויות ילדות וערכי ארץ ישראל. וסיפורים של תעלולי ילדות כמו איך שהזזנו ממקומו הזעיר של המורה והעונש 500 את הפיאט הראוי שקיבלנו. ואיך למדנו שירי מולדת וטיולים בטבע, ומפקד בוקר כל יום ותורנות מטבח וכמובן למודי הליבה שכולם נעשו ע“י המורה האחת הוורסטילית בכישוריה. והעלינו את המורה רחלה על הקו לשיחה עם בעלת השמחה: ”כן, הפתעה מוחלטת הם עשו לי. זה לא שהתרגשתי סתם, פשוט התמוטטתי מהתרגשות. פתאום מופיעים בביתי עם בלונים בידיהם ושירי יומולדת, לא הבנתי מה קורה פה. כן, הילדים האלה היו ילדים טובים כפר מלל וגם ילדי רמתיים, מגדיאל, רמות השבים, ירקונה, גני עם, נוה ירק. ילדים חמודים שובבים חדורי מוטיבציה לכבוש מקום בחברה. הייתי בקשר מתמיד עם הוריהם רובם חקלאים מלח הארץ. עד היום אני שומרת קשר עם כמה מהם. הייתי רווקה ואת כולי הקדשתי 24 אז צעירה בת להם. הנה אני רואה מולי אותם אחד אחד – אפי, אורית, קובי שכיום מנהל רפואה משלימה בבי“ח הלל יפה ואחיו התאום אבנר שלא רצה ללמוד וכיום מדען מדעי פורנזי ידוע, ואורית וניסים, בן יחיד שהוריו עבדו קשה ברפת ורק סבתו באה לאסיפות הורים, 4 ונאוה, לאה, גליה, עודד, מני, יאץ‘. היו לי יעקובים בכיתה והנה פה גם שרה ויקי, ועוד קובי, ושי ורחל, מיטב הנוער“. אני כל כך מתרגשת לראות אותם כאן לנגד עיני. בי“ס כפר מלל הוא ערש ילדותם של רבים מבני המושבים בסביבה והכתבה הזאת וודאי 60 מחזירה גם אותם לימי התום של לפני שנה ויותר. איך את, רחל רואה את הדור ההוא בהשוואה לימינו אלה? ”היום האוכלוסיה סנובית, מתנשאת, גם של הילדים והנוער לעומת הפשטות והצנעה של הילדים של פעם. התנאים כל כך שונים, כנראה ששנות התום של אז חלפו ללא שוב“. ועכשיו, קובי ואורית, ורחל המורה, מה הלאה? ”אנחנו מבטיחים להמשיך ולהיפגש, בפעם 0 של המורה רחלה“. 85 הבאה ביומולדת ה